מה הקשר בין סטרס לתשוקה למתוק?

הכמיהה למתוק משותפת להרבה מאוד אנשים, ובעיקר לנשים. במקרים מסוימים מדובר לא רק בחשק למשהו קטן ומתוק אלא באמת בתשוקה עזה, כמעט בלתי נשלטת. זה יכול להיות צורך קטן בעוגייה, או רצון עז שלא מרפה עד שהתבנית של העוגה ריקה

התופעה של חשק עז למתוקים מופיעה בעיקר אצל נשים לפני הווסת והיא חלק מהסימפטומים של תסמונת תרום-ווסתית  או PMS (Pre-Menstrual Syndrome). מסתבר שזה עניין פיזי לחלוטין: התשוקה למתוק קשורה לייצור של הורמונים או למחסור בהם, וגם קשורה באופן ישיר לרמות הסטרס שלנו.
הכל קשור למנגנון של ניצול הגלוקוז בגוף, ומסתבר שבמנגנון הזה מעורבים גם אלמנטים ביוכימיים וגם אלמנטים רגשיים. ויש גם בשורה: אפשר לשלוט במנגנון הזה וגם להימנע מהכמיהה העזה למתוק.

מתי הכמיהה למתוק הופכת לבעיה?

אכילה רגשית– כאשר אני מדברת עם מטופלים ובעיקר מטופלות שיש להם קושי לרזות, אבל יותר מכל, קושי לשמור על משקל היעד, תמיד מסתבר ש"אכילה רגשית" היא חלק גדול מהעניין. אוכלים כשלחוצים, אוכלים כשעייפים, אוכלים כשעצוב… רגשות עזים גורמים לאנשים רבים רצון לאכול- כאשר האוכל נתפס כמנחם.
ובאמת, רגשות הם האחראים העיקריים לקושי לשמור על משקל תקין. מצבים רגשיים קשים מביאים לתנודות של הורמונים ושל מוליכים עצביים הפועלים במוח (ונוירוטרנסמיטורים). כן, יש קשר הדוק בין רגשות לבין הביוכימיה של הגוף. תנודות אלו גם אחראיות לתשוקה למתוק.

ההורמון קורטיזול – הפרחח הקטן של המוח

כשמדובר בכמיהה למתוק, מסתבר שההורמון קורטיזול הוא "הילד הרע בשכונה". כאשר אנו מצליחים לשלוט עליו, החשק למתוק פוחת.
קורטיזול הוא הורמון הסטרס, המשמעות היא שהייצור שלו עולה בכל פעם שאנו צריכים להתמודד עם בעיה. סטרס בעצם מופיע כאשר אנו מתבוננים בסיטואציה וחושבים שיהיה לנו קשה להתמודד איתה או שדורשת מאיתנו מאמצים פיזיים, מנטליים ונפשיים גדולים.

לקורטיזול יש השפעה ישירה על רמות הסוכר בדם. ככול שהקורטיזול גבוה יותר ומופרש יתר על המידה בגלל מצבי סטרס, כך גם רמות הסוכר בדם עולות. איך זה קורה? הקורטיזול משתמש בסוכר שאגור בכבד (תהליך הגלוקוגנזיס) ומשJרר אותו לזרם הדם.

רמות הקורטיזול בדם משתנות לאורך שעות היום. בערך בשעה 8:00 בבוקר רמות הקורטיזול בדם נמצאות בשיא, כי בלילה בלוטת יותרת הכליה מפרישה אותו.

אז אם מביאים בחשבון הקורטיזול נמצא ברמה גבוהה בתחילת היום יחד עם העובדה שבשעות היום בדרך כלל אנו חווים מצבים של לחץ (פקקים, עבודה, טיפול בילדים, ריצות), התוצאה היא עליה חדה ברמות סוכר בדם והמוח הופך "שטוף" בסוכר . שימו לב- לא משנה מה אכלנו, הקורטיזול יודע לפרק את הסוכר מן הכבד. לא משנה אם לא אכלנו סוכר בכלל- הקורטיזול מאכיל את המוח שלנו בסוכר שהוא מייצר.
ואז,  בסוף היום, כאשר באופן טבעי רמות הקורטיזול יורדות וגם מצב הסטרס נרגע, יש לנו ירידה חדה מאוד ברמות הסוכר בדם וכך גם במוח.
אבל מה- המוח שלנו התמכר! הוא רוצה  "להשיג" סוכר כדי לשמור על הרמה שהוא רגיל אליה, ודורש סוכר זמין ומהר! ומה יותר זמין מהעוגה שמונחת על שיש המטבח או הוופלים שבארון? זאת הסיבה שאחרי צהריים ובערב זה הזמן שרוב האנשים מדווחים שהם מנשנשים בלי סוף. המוח דורש סוכר פשוט כי הוא מכור!

שליטה בסטרס-= שליטה בסוכר

אז מסתבר שהתשובה היא יחסית פשוטה- אם אנו מצליחים לעבור את הימים בשליטה על הסטרס, יהיו לנו פחות תנודות ברמות הסוכר ולכן פחות צורך לפצות על החסרים. אני יודעת שזה לא פשוט, אבל זאת עוד סיבה, בנוסף לסיבות רבות שקשורות ללב ולבריאות הנפש, לנסות להירגע קצת, לנהל את היום פחות בלחץ. לא במקרה אנחנו לא חווים את התשוקה למתוק כאשר אנו בחופשה או בסיטואציות של הנאה. אנחנו פשוט הרבה פחות לחוצים כמובן.
בנוסף קיים גם הנושא התזונתי- אם נדע בדיוק אילו מזונות ירגיעו את התשוקה מבלי להוסיף קלוריות ריקות ומבלי לגרום לתנודות חדות ברמות הסוכר בדם זה יטיב עם המצב הכללי. אשמח לתת לכם ייעוץ ממוקד בנושא זה.

אם אתם רוצים לדעת עוד על נושא השליטה במתוק- אני ממשיכה. כאן נוספים לתמונה עוד הורמונים ומנגנונים נוספים לגוף. קצת מבלבל- אבל מעניין!

קורטיזול וסרוטונין – מנגנון מצב הרוח והחשק למתוק

סרוטונין הוא נוירוטרנסמיטר הקשור לתחושת ההנאה, יש לו גם קשר לוויסות התיאבון וויסות השינה. כאשר יש במוחנו כמויות טובות של סרוטונין, תחושת האושר וההנאה היא גדולה יותר והתשוקה למתוק קטנה יותר.
לדוגמה- תרופות נגד דיכאון מעלות זמינות של סרוטונין במוח ואנשים שלוקחים תרופות אלו מרגישים פחות חשק למתוק.

אז מה הקשר בין קורטיזול לסרטונין? מסתבר, שככל שרמות הקורטיזול גבוהות יותר, כך יש לנו פחות סרוטונין זמין במוח, וכך מצב הרוח שלנו יורד והחשק למתוק עולה. כלומר: ככל שאנחנו יותר בלחץ, אנחנו פחות מאושרים- ברור שזה נשמע הגיוני לגמרי, אבל לרוב הקישור בין זה לבין הכמיהה למתוק הוא הפחות ידוע…

קורטיזול ותסמונת תרום-ווסתית (PMS)

בנות! סטרס, ומכאן – קורטיזול, קשור ישירות לסימפטומים של PMS.

פרוגסטרון הוא ההורמון שתפקידו להכין את הרחם להריון והנקה. ייצור של פרוגסטרון עולה בחצי השני של המחזור החודשי סביב זמן הביוץ. כאשר רמות הפרוגסטרון תקינות אין בדרך כלל תופעות של PMS ואם כן, הן קלות יותר.
העניין הוא שפרוגסטרון גם משמש לייצור קורטיזול. כך שבתקופות של סטרס הפרוגסרטון עסוק בעזרה לייצור קורטיזול, ויש פחות פרוגסטרון זמין לתפקודים הקשורים למחזור ופוריות וכך סימפטומים של PMS יהיו חריפים יותר – כמו למשל הכמיהה למתוק.

בנוסף, לסרוטונין יש נטייה לרדת בכמות סביב התקופה של החצי השני של המחזור, וזה מהווה עוד גורם המסביר למה אנחנו כל כך רוצות מתוק לפני הווסת.

אז מה עושים? איך מורידים רמות לחץ?

אמרנו שסטרס, מתח נפשי מתמשך, משבש את רמות הסוכר בדם, מעלה בנו תשוקה לאכול מתוק וגם מחריף תופעות של PMS. לכן, חייבים למצוא דרכים לנהל אותו.
פעילות גופנית ויוגה למשל מרגיעים ועוזרים בהפוגת מתחים וגם מעלים רמות סרוטונין ואנדורפינים (פפטידים – חומצות אמינו, שעובדים כמו נוירוטרנסמיטר הגורם לתחושת הנאה). כאשר אנחנו פחות לחוצות, רמות הקורטיזול יורדות ונשאר יותר פרוגסטרון זמין לתיפקודו המקורי, הכנה להריון והנקה.

בנוסף שווק לשקול מדיטציה, טיפול ריגשי, צמחי מרפא, תזונה מאוזנת וכו'.

אשמח לייעץ ולכוון אתכם לדרך הטובה ביותר עבורכם להתמודדות עם הכמיהה למתוק, הגורמים לה והתוצאות שלה. רק בריאות!

בטינה ססמסקי

נטורופתית מוסמכת והרבליסטית קלינית   NA.R, A.CL